כל מה שרציתם לדעת על
הרפורמה המשפטית

למה צריך שינוי?

פרטי הרפורמה

הצעות החקיקה

תהליך העברת הרפורמה

צפו

קראו

האזינו

בקצרה...

מה שרציתם לדעת בתמצית

כדי שישראל תהיה דמוקרטיה מתוקנת. לאט ובעקביות, במשך כשלושים שנה, הלכה מערכת המשפט וצברה לעצמה כוח מופרז, לא מאוזן. האיזון בין שלוש רשויות השלטון, הנחוץ כל כך לשלטון אפקטיבי לטובת האזרחים, הולך ומופר. אנחנו במצב שבו פתק הבחירה של האזרח הולך ומאבד משמעות. הוא בוחר כדי לקבל מדיניות מסוימת שיקדמו נבחרי הציבור. אלא שהם לא ממש יכולים לממש את המדיניות שהבטיחו. כשנבחרי הציבור ניסו למנוע מאיש חמאס, נציג הפרלמנט הפלסטיני, להיות תושב ישראל ולקבל קצבאות, בית המשפט ביטל את ההחלטה. כשנבחרי הציבור רצו לבטל את התושבות של אותו איש חמאס – בית המשפט ביטל את ההחלטה. ושהכנסת רצתה לחוקק חוק מיוחד כדי למנוע את זה – היועצים המשפטיים דחו את החוק. האזרח חושב שהוא בוחר, אבל בפועל – המשפטנים מחליטים.

איזון בין שלוש רשויות השלטון. למעשה, היום, הרשות היחידה שאין עליה שום מגבלה פורמלית היא הרשות השופטת. היא יכולה להתגבר על חוק. והיא אמרה כבר שהיא יכולה להתגבר על חוק יסוד. זהו חוסר איזון. גם בעובדה שהיועץ המשפטי לממשלה קובע לממשלה מה מותר לה לעשות ומה אסור – זה חוסר איזון. אדם שאינו נבחר, אינו מומחה, ואף אינו נושא באחריות, מחזיק בזכות המילה האחרונה. אבל האחריות, נשארת על הממשלה והשרים. זה חוסר איזון. והוא לא קיים באף מדינה דמוקרטית אחרת.

במשך כמעט 40 שנה, מאז ביהמ"ש של אהרון ברק, נעשית בישראל מהפכה חוקתית קיצונית. רחבה מאד. חסרת תקדים בעולם. וכולה נעשית באופן חד צדדי. בלי כבוד לממשלה ולכנסת. בלי כבוד לבחירת העם. ולכן, שלב א' של הרפורמה חיוני עכשיו. תושבי דרום תל אביב חיכו מספיק. בעיות המשילות חיכו מספיק. ובכל מקרה, המקום להידברות הוא בכנסת. וכולם ישמעו בה. כולל המתנגדים. וכולל נציגי מערכת המשפט. בניגוד למהפכה החוקתית, כאן הכל יעשה לאור המצלמות. בדיון בכנסת. ובהכרעות דמוקרטיות.

להפך. ברחבי העולם המערבי שופטי הערכאה העליונה ממונים בידי נבחרי ציבור. וזה הגיוני. שופטים בערכאה העליונה מחליטים החלטות שכרוכות בערכים ותפיסות עולם, וגוברים על החלטות הפרלמנט. לדוגמה, כשמפרשים את דיני ההגנה העצמית – כמה הגנה עצמית צריך להעניק לאדם שפורצים לביתו לעומת הזכות לחיים של הפורץ? לכן, המטען הערכי של השופט חשוב מאד להחלטה ומשפיע עליה. חשוב שנכיר את השופטים והמטען הערכי שלהם לפני המינוי ונוכל כאזרחים להשפיע על דמותו של בית המשפט. במסגרת שימוע פומבי השופט יישאל שאלות על תפיסת עולמו, והציבור יכיר אותה לפני שהוא נבחר. כך למשל, אחד מהיועצים המשפטיים לממשלה לשעבר טען שישראל היא מדינת אפרטהייד. האם לא ראוי שנדע זאת לפני מינוי של אדם כזה לבית המשפט העליון? בנוסף, בית המשפט לא יהיה תלוי בפוליטיקאים. מרגע המינוי, השופט עצמאי לחלוטין עד פרישתו לפנסיה והוא חסין מהדחה. כל היועצים המשפטיים ופרקליטי המדינה ואפילו הרמטכ"ל ממונים על ידי נבחרי ציבור. זה לא הפך אותם לתלויים בפוליטיקאים. והכי חשוב, כל שר משפטים יוכל להשפיע על 2-3 מינויים בממוצע. בכל שינוי שלטון, ביהמ"ש יתאזן עוד קצת. על פני שנים, הוא יהפוך למאוזן ומשקף. היום, לשופטים יש זכות וטו בוועדה לבחירת שופטים. התוצאה היא כמעט חד-גוניות, פער בין ערכי הציבור לשופטים וירידה תלולה באמון הציבור.

מערכת דמוקרטית היא מערכת של קבלת החלטות בהסכמה תוך איזון בין קבוצות שונות. לקואליציות בישראל אף פעם אין כוח בלתי מוגבל – לעולם היא מורכבת ממפלגות שונות בעלות אינטרסים וערכים שונים, תמיד היא שברירית למדיי, וגם לאופוזיציה יש יכולת משמעותית לבקר ולהשפיע על תהליכים. בכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות מתקיימים המנגנונים הללו. לאחר הרפורמה, בית משפט שייהנה מאמון ציבורי ויוכל לפסול חוק ירסן גם הוא את הכנסת במידה הראויה. יש לזכור שבכל השנים שלא היו לבית המשפט סמכויות כאלה הכנסת לא קיבלה חוקים מפלים.

ובכלל, אי אפשר לבנות מערכות על סמך תרחישי קיצון. אם חלילה יהיה בישראל רוב שנחוש לרמוס את המיעוט – הוא יוכל לעשות זאת. הרי אין לדבר סוף. ומאחר שהיום יום הוא לא מצב קיצון – צריך לתת לכנסת לחוקק ולשרים לנהל את משרדיהם, ולשופטים לוודא שהחלטות מתקבלות לפי סמכות חוקית, ללא אפליה וללא שרירות, בהליך תקין וכמובן ללא שחיתות.

הרפורמה מעניקה לבית המשפט העליון לראשונה באופן מסודר ופורמלי את הסמכות החוקית לפסול חוקים, שהרי עד היום הוא פסל חוקים ללא שום סמכות. אם תהיה פגיעה משמעותית בזכויות המיעוט – חוק ייפסל פה אחד, והכנסת הנוכחית לא תוכל להתגבר עליו. מנגנון זה נועד בדיוק למצבי קיצון.